המרתון הראשון שלי

אומרים שאנחנו תמיד זוכרים את הפעם הראשונה שלנו. ההתרגשות, החשש מהלא מוכר והציפייה הם אלו שהופכים אותה לכל כך מיוחדת ומשמעותית בעבורנו.
אתחיל מהסוף, בנובמבר 2015 השתתפתי במרתון המדברי ולראשונה בחיי רצתי 42.2 קילומטר.

קשה למצוא את המילים המתאימות שיתארו את מה שחוויתי ברגע שחציתי את קו הסיום. לקח לי זמן לעכל את החוויה המטורפת הזו ולהבין שמאותו רגע גם לי מותר לקרוא לעצמי 'מרתוניסטית'.

רגע ההחלטה 

אני זוכרת את הרגע שבו גמלה בי ההחלטה לרוץ מרתון. עד כה רצתי חצאי מרתונים וקצת. כשהחלטתי שאני רצה על זה, חיפשתי מרתון מתאים. ידעתי שאני רוצה מרתון שונה ומאתגר ותוך כדי החיפושים, נחשפתי אל המרתון המדברי ובאותו רגע ידעתי שזה האחד בשבילי. שיתפתי את הקרובים אליי ויצאתי לדרך.

חם בחוץ, חם…
כאמור, המרתון התקיים בחודש נובמבר מה שאומר שאת האימונים התחלתי בחודשי הקיץ החמים. החום בחוץ
היה האתגר העיקרי אבל ראיתי זאת כהכנה למזג אוויר שישרור פחות או יותר באילת באותה התקופה. תכנית
האימונים כללה ארבע פעמים בשבוע אימוני ריצה ועוד פעמיים אימוני כוח. הריצה המסכמת הגיעה ל- 36 ק"מ.
למרות החום, מצאתי את עצמי נהנית מהריצות נפח הארוכות בסופי השבוע, אימוני האיכות, אפילו אימוני העליות שעד לפני אותה תקופה, היו פחות חביבים עליי. והדבר הכי חשוב הוא שתוך כדי האימונים התאהבתי בריצות השטח.

קרוב רחוק 
ככל שהתקרבתי למועד החלה לגבור בתוכי ההתרגשות ויחד עמה גם גברו החששות. החשש העיקרי היה שלא
אגיע לקו הסיום בשל פציעה בדרך או היתקלות ב'קיר' הידוע לשמצה. לאורך הדרך נתקלתי גם לא פעם בהרמת גבה מרצים שרצו את המרתון המדברי או שמעו עליו מאחרים שהופתעו לשמוע שבחרתי דווקא במרתון הזה כמרתון ראשון. הם תיארו אותו כמרתון שטח מאתגר.

אנקטודה אישית
יום לפני הנסיעה לאילת ויומיים לפני המרתון, בן זוגי הציע לי נישואים, מה שהקפיץ בכמה רמות את סף
ההתרגשות ונתן גם את הדרייב לסיים את המרוץ על הצד הטוב ביותר.

מרחק נגיעה
יום לפני המרתון, נחתתי עם בן זוגי ומשפחתי באילת. אילת הייתה מלאה ברצים מהארץ ומהעולם ובני
משפחותיהם. הדוכנים מסביב, כמות הרצים והאנרגיה שהייתה באוויר הכניסו לאווירת המרתון. בערב קיבלנו
תדריך בנוגע למסלול הריצה ומיקום התחנות והנחיות חשובות נוספות.
נותרו כמה שעות לפני המרוץ, ידעתי שאני חייבת לישון אבל המחשבות שהתרוצצו בראש ורמת החרדה לא
אפשרו לי להירדם. אחרי כמה התהפכויות מצד לצד ומחשבות אינסופיות הצלחתי לעצום את עיניי לישון כמה
שעות.

היכון, הכן, צא…
שש בבוקר הגעתי לרגע הזינוק. כל מה שעבדתי עליו בחודשים האחרונים התנקז לכמה שעות בודדות. יריית
הזינוק הושמעה ויצאנו לדרך. בקילומטרים הראשונים הרגליים עוד רעדו מהתרגשות אבל אט אט ההתרגשות
נדחקה הצידה והוחלפה בשיחות עם הרצים שלצדי ובהשתאות מהנוף המדברי הקסום שמסביב. עד הקילומטר ה-30 הכל עבר בצורה די חלקה. שמרתי על קצב אחיד והקפדתי על תזמון נכון של תזונה ומשק מים. באזור ציר הנפט שמאופיין בגבעות מתגלגלות ובעלייה מתונה, הרגליים כבר נהיו כבדות ועייפות וכאן החלה המלחמה
האמתית, המלחמה מול הראש. מחשבות בלתי נשלטות כגון: למה בכלל את צריכה את זה?' החלו לחלחל. כאחת שמאמינה שהרבה מהתהליך בריצה מושפע ישירות ממה שקורה בראש, ניסיתי להתעלם מהמחשבות הללו והתמקדתי בעובדה שבני משפחתי מחכים לי בקו הסיום, מה שהעלה חיוך גדול על פניי ונתן לי את הכוח להמשיך למרות הכל.

מרגישים את הסוף
2 קילומטרים אחרונים, ההתרגשות והעייפות נמצאים בשיאם. אני מבינה ש- 40 קילומטר מאחורי ונותרו לי בסך הכל עוד 2.195 . לצידי רץ שמספר לי שזה המרתון ה- 12 שלו השנה ואני מגיבה בתדהמה. תוך כדי שיחה אנחנו ודוחפים אחד את השנייה באמצעות מילות עידוד אל עבר קו הסיום. נותרו 200 מטר אחרונים. העייפות כבר מחלחלת לכל איבר בגוף,אין שריר בגוף שלא מורגש ולפתע אני רואה את אבא שלי רץ לקראתי ובשנייה אחת כל העייפות נעלמת כאילו לא הייתה מעולם. אני מתמלאת באנרגיה חדשה ורצה יחד איתו אל עבר קו הסיום עם חיוך ענקי שנפרש על פניי. 4:09 שעות, המרתון הראשון שלי מאחורי.

כמה מילים אחרונות 

אחרי שההתרגשות שככה מעט, הגוף החל להתאושש והמוח כבר החל למחוק את רגעי הקושי ולחשוב על היעד הבא. גיליתי גם שסיימתי במקום הראשון בקטגוריה שלי. המאמצים וההתמדה שהשקעתי לאורך תכנית האימונים השתלמו בסופו של דבר אבל יותר מכל, התמיכה של בן זוגי ומשפחתי לאורך כל הדרך הם אלו שעזרו לי לצלוח את החוויה האדירה הזאת ולסיים אותה על הצד הטוב ביותר מבחינתי.
אם אתם מחפשים מירוץ מושקע, עם נופים מיוחדים, אווירה מיוחדת וחוויה בלתי נשכחת, אל תתלבטו בכלל,
המרתון המדברי הוא בדיוק המירוץ בשבילכם.

מאת: ליז מלכה